תולדות העיר

קרית ביאליק נוסדה ב- 18ביולי 1934 ע"י עולים מגרמניה אשר התיישבו בלב חולות אזור המפרץ. בתחילה נקרא המקום "שכונת עולי גרמניה", לאחר מכן הוסב לשמו של המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, אשר נפטר באותה שנה.
מייסדי הקריה נמנים עם הגל הגדול של העלייה החמישית, שהחל בשנת 1933, בעקבות עליית הנאציזם.

החלת חוקים יהודיים וחוקים אנטי יהודיים, נועדה להוציא את היהודים אל מחוץ לחוק, דבר שהביא להחלטת היהודים לעזוב את גרמניה ולעלות לארץ.

 

ראשוני המתיישבים, שהגיעו לאזור מצאו שממה, חולות, קוצים וקדחת. למרות זאת הציבו המתיישבים לעצמם שתי מטרות:

א) בניית ישוב פורח באדמות החול של המפרץ
ב) חינוך הילדים, הדור הבא העתיד להיוולד על ערכים של עבודה עצמית, הקניית דרך ארץ ודפוסי תרבות מתוקנים.

המתיישבים אשר קיבלו שטח אדמה מהקרן הקיימת לישראל הכשירו אותו לבנייה ובנו את בתיהם על פי תוכנית בנייה אחידה וקבועה. הם סללו כבישים והקימו מרכז מסחרי. הכול נעשה ע"י התושבים בעצמם.

 

חלק מהמתיישבים הראשונים היו בעלי מקצועות חופשיים; רופאים, מהנדסים ועורכי-דין, שנאלצו לעבור הסבה מקצועית למקצועות שנדרשו בתקופה של בניית המקום. חלקם בחר בעבודה חקלאית והתיישב בכפר ביאליק הסמוך.

מתיישבים אלה הביאו עימם נכסי תרבות מאירופה ולמרות תנאי החיים הקשים, שמרו בנחישות על מורשת זו. מוסד "אהבה" שימש בית תרבות, בו נערכו קונצרטים ומופעים שונים בשיתוף מלא עם תושבי כפר ביאליק.

המצב הכלכלי הדחוק הביא לגילויים של עזרה הדדית לנצרכים ויצר תחושת אחדות של מעין משפחה אחת גדולה.

המורשת היהודית גם היא נשמרה עוד מימיה הראשונים של הקריה. ואכן, מאז הקמתה, הצטיינה קרית ביאליק בציון חגי עם ישראל וזאת בעריכת אירועים מיוחדים, בהם נטלו חלק כל התושבים; גברים, נשים וטף.

 

 

שדרות סידני קיט, שעם השנים שונה שמה לשדרות ירושלים. בתמונה שצולמה בשנת 1939 נראים הבתים החד קומתיים ברחוב שהיה אז רחובה הראשי של קריית ביאליק. הבתים שבתמונה, כמעט כולם, כבר נהרסו ותחתם נבנו בנייני מגורים וקומות מסחר.

 

מידע כללי על העיר:

קרית ביאליק נוסדה בשנת 1934.

מס התושבים בעיר עומד על כ-40000.

גבולותיה של העיר:

ממערב: כביש חיפה עכו

מצפון: סוף איזור תעשיה

מדרום: קרית החינוך אורט ביאליק ומשרדי קק"ל

ממזרח: שמורת הטבע אפק עד קיבוץ אפק

שטח שיפוטה של העיר הוא 7000 דונם.

אורכה: 8.5 ק"מ.

רוחבה: 400 מטר עד 3 ק"מ.

גובה העיר: 3-25 מטר מעל פני הים.


שכונת צור שלום:

צור-שלום היתה שכונה צבאית מחוץ לתחום המוניציפאלי של קרית-ביאליק, אדמות השכונה נרכשו מהערבים שהיו בעלי הקרקע ע"י יהודים דתיים מרומניה-הונגריה (פנסילבניה) לפני מלחמת העולם השנייה. אותם יהודים דתיים רכשו את האדמות באמצעות עמותת "צור שלום" (צור – שמו של אלוהים , שלום – הכמיהה לשלום אחרי המלחמה הנוראה). לאחר שעלו ארצה הם בחרו את השם לשכונה "צור שלום". השכונה צורפה לשטחה של קרית-ביאליק בשנת 1952 והשם שניתן לה ע"י הרוכשים נשמר עד עצם היום הזה.

נחל הגדורה (פוארה)

פירוש השם פוארה בערבית: מים מזנקים, מזרקה, נחשול גואש ומתפרץ.
פוארה בערבית היא מזרקה "פוּאָרָה" או "אָפוּאָרָה" : בהווה נחל גדורה.
שמו הערבי של המעיין, עין פואר, אכן בא לו מתכונת הבעבוע הייחודית האופיינית לו
באותה תקופה שחו במים דגי גמבוזיה.

השם גידרו-גדורה נזכר במקורות קדומים, בין היתר השם נמצא כתוב על אבן דרך רומית שנתגלתה ליד נהריה, מתקופת נירון קיסר ששלט בין השנים 37 - 68 לספירה הנוצרית. יישוב קדום ששכן באזור כפר ביאליק מזוהה עם העיר גדורה הנזכרת במספר מקורות תלמודיים (בשנת 200 לערך, לספירה).
בעקבות המקורות נשתמר השם גידרו, או ג'ידרו אצל הבדואים המקומיים והאזור נקרא אז "אדמות הג'ידרו".

קבוצות שונות של פועלים עבריים אשר הגיעו מאזורים שונים (מעפולה, ירושלים ועוד) עבדו בייבוש אדמת האזור הביצתית ואף רכשו אדמות באזור הג'ידרו.
בשנת 1924 ניסו הקונים להשביח את הקרקע על ידי ייבוש הביצות והכשרת הקרקע הפורייה להתיישבות.
תושבי האזור הבדואים, בני שבט אל ע'ווארנה, אשר היו מיומנים בחיים באזורי הביצות, גורשו מהמקום על ידי הפועלים העבריים.