מחלת הכלבת ומניעתה

הכלבת - מחלת הכלבת (Rabies) ידועה ונפוצה בכל חלקי העולם מאז שחר ההיסטוריה האנושית. זוהי מחלה חשוכת מרפא מרגע שמופיעים הסימנים הראשונים של המחלה אצל אדם או בעל חיים שננשך אין כל אפשרות לרפאם וגורלם נחרץ: מוות תוך ייסורים קשים.

נגיף הכלבת פוגע בכל היונקים, ומועבר ברוק, בעיקר על ידי נשיכה.
את המחלה ניתן למנוע בבעלי חיים על ידי חיסון הניתן מבעוד מועד אחת לשנה, ובבני אדם באמצעות חיסון לאחר חשיפה לנגיף.

ישראל והמדינות השכנות נגועות במחלת הכלבת. אי לכך, מדי שנה ישנו צורך לטפל במאות אנשים אשר ננשכו או נחשפו למגע עם בעלי חיים נגועים או חשודים כנגועים במחלת הכלבת.

בשנים האחרונות אנו עדים להתפרצות של מחלת הכלבת, בעיקר בכלבים מצפון הארץ, זאת לאחר מספר שנים בהן מספר מקרי הכלבת בישראל נשמר קבוע יחסית. במהלך שנת 2009 התגלו בישראל בסך-הכול 58(!!!) מקרים שונים של בעלי חיים הנגועים בכלבת, מתוכם 32 כלבים וחתול אחד. בשנת 2010 התגלו 54 מקרי כלבת, מהם 23 בכלבים ו-3 חתולים. רוב המקרים התגלו בצפון הארץ, חלקם בסמיכות לגבולות עם סוריה ולבנון, חלקם בלב הגליל ובצפת. כתוצאה מכך, ננשכו אנשים רבים, שנאלצו לקבל זריקות למניעת התפתחות המחלה.חשוב להדגיש שרוב הכלבים לא היו מחוסנים כנגד כלבת.

במשך שנה בין חודש דצמבר בשנת 1996 לחודש דצמבר בשנת 1997 מתו ממחלת הכלבת 3 בני אדם שלא קיבלו טיפול הולם בזמן - חייל ברמת הגולן, ילדה מקלנסווה וגבר מהכפר ג'דיידה שליד עכו, אשר ננשכו על ידי חיות לא מזוהות בעת שנתם בלילה. כל שלושת המקרים אובחנו כחיוביים בבדיקות שנעשו במעבדות המכון הווטרינרי בבית דגן. בשנת 2003 נפטרה מכלבת אישה שננשכה על ידי חתול באזור ירוחם. אף במקרה זה לא ניתן טיפול מונע אחרי הנשיכה.

מקור המחלה-

כל יונק עלול להיפגע ממחלת הכלבת, אולם בעיקר נפגעים ממנה ומעבירים אותה בעלי חיים משלושה סוגים:

1. חיות בית כגון: כלבים וחתולים.

2. בהמות כגון: פרות צאן וסוסים.

3. חיות בר כגון: שועלים, זאבים, תנים, גיריות ונמיות.

המחלה מועברת ברוק, בעיקר באמצעות נשיכה.

מספר עובדות על מחלת הכלבת:

כל 10 דקות(!!) מת בן אדם בעולם ממחלת הכלבת. מחצית מנפטרים הם ילדים מתחת לגיל 15.

לפחות 55,000 בני אדם מתים בכל שנה מהמחלה, בעיקר כתוצאה מחשיפה לכלבים נגועים.

חיסונים נגד מחלת הכלבת לבני אדם ולבעלי חיים מצויים ברוב המדינות המפותחות (כמו גם בישראל), עם זאת העדר מודעות מספקת גורם למספר מקרי מוות כתוצאה מהמחלה גם במדינות אלה.

כל בעלי החיים המשתייכים למחלקת היונקים יכולים לחלות במחלה. גם חיות בית הנראים לא מזיקים עלולים להידבק ולהעביר כלבת.

כאשר בעלי חיים חולים בכלבת הם משנים את התנהגותם. חיות בר מאבדות את החשש הטבעי מבני אדם. חשוב לזכור כי חיית-בר שאינה חוששת להתקרב לאדם או הופכת "ידידותית" -חשודה כחולה בכלבת.

הידבקות במחלה יכולה להיגרם כתוצאה מנשיכה או מגע עם רוק.

נגיף הכלבת מתפשט מנקודת הנשיכה, דרך חוט השדרה ועד למוח. מהמוח מתפשט הנגיף לכל חלקי הגוף.

תקופת הדגירה של המחלה (הזמן בין הנשיכה או החשיפה להופעת הסימנים הקליניים) משתנה מאדם לאדם. התקופה יכולה לנוע בין מס' שבועות ועד לחודשים רבים לאחר החשיפה לנגיף.

כיצד נתגונן בפני המחלה? והנחיות לאחר נשיכה

כשמדובר בכלבת יש להקדים רפואה למכה בדרך הטיפול המונע: חייבים לחסן כל כלב מגיל 3 חודשים ומעלה ולאחר מכן אחת לשנה. חשוב לזכור שנגיפי מחלת הכלבת מצויים אצל כלב נגוע ברוק שבפיו. בעת הנשיכה, יש חשש שהנגיפים יועברו אל הנשוך. אך למזלנו חולפת תקופה ממושכת למדי בין הדבקה לבין הופעת סימני המחלה וניתן לפעול ביעילות להצלת אדם נשוך, זאת בתנאי שנוקטים באמצעים בתקופה שבין נשיכה ע"י בעלי חיים הנגוע ועד להופעת סימני הכלבת אצל הנשוך תקופה זאת נקראת "תקופה הדגירה".

נגיף הכלבת מוחדר בעת הנשיכה ונשאר בפצע בין 14 ל- 18 שעות. לאחר מכן נקלט בקצות העצבים ונע באיטיות במסלולו לאורך העצב ועושה דרכו למוח.

כשהוא מגיע אל המוח יגרום להופעות סימני הכלבת המביאים למוות תוך מספר ימים.

בין השאר, תפקידיו של השירות הווטרינרי העירוני כוללים: מניעת מחלת הכלבת, לרשותנו מספר אמצעים:

- חיסון כלבים (חובה ע"פ החוק), והנפקת רישיונות לאחזקה.

- סימון בשבב אלקטרוני לכלבים- חובה ע"פ החוק.

- חיסון חתולים (מומלץ לחסן חתולים ששוהים גם מחוץ לבית).

- לכידת כלבים משוטטים עפ"י תלונות התושבים ופעילות יזומה- המוציא כלב לרשות הרבים חייב להוליכו קשור ברצועה, כלב מגזע מסוכן חייב גם בזמם לפיו.

- אכיפת החוק, רישום ברירות קנס והגשת תביעות משפטיות לבעלי כלבים שכלביהם נלכדו משוטטים, בעלים אשר לא חיסנו את כלביהם בזמן (אחת לשנה) ולכל אחד העובר על הוראות החוקים והתקנות.

- בדיקת אירועי נשיכות, הסגרת כלבים שנשכו, בשיתוף פעולה עם לשכת הבריאות (גם כלב מחוסן שנשך יוסגר).

לפיכך, אם נשך אותך כלב, או בעל חיים אחר, פעל לפי ההוראות הבאות:

עזרה ראשונה

מיד לאחר הנשיכה/ שריטה יש לרחוץ באופן יסודי את המקום שנפגע במים והרבה סבון או חומר דטרגנטי אחר, במאמץ לסלק ממנו עד כמה שניתן את הנגיף.יש לחטא את האזור באלכוהול 70% או תמיסת יוד. על אף ביצוע אמצעי זה, אין לסמוך עליו באופן בלעדי, ואין הוא שקול כנגד זריקת חיסון, אם כי יש לו ערך מסייע.

איתור בעל החיים שנשך

אתר וזהה בעל החיים שנשך לפני שיברח וייעלם מן המקום, כך שניתן יהיה להסגירו במקרה הצורך. אתר את בעליו של הנושך ודרוש מימנו פרטים.

טיפול רפואי

לשם קבלת טיפול רפואי נאות בנשיכה, יש לפנות מיד לקופת חולים או חדר מיון. בהתאם לשיקול המטפל, יינתן חיסון נגד פלצת (טטנוס) ואו טיפול אנטיביוטי.

פניה למחלקה הווטרינרית העירונית בטלפון 04-8711924, ומחוץ לשעות העבודה למוקד העירוני.

פניה למשרד הבריאות - לאחר מכן יש לפנות למשרד הבריאות ולמסור פרטים על הכלב הנושך ובעליו בדבר הצורך בהסגרתו.

כתובת משרד הבריאות: חיפה- שדרות פלי"ם 15א', קרית הממשלה, חדר 1865, קומה 18

טלפון: 04-8632985, פקס: 04-8632986

לאחר הפניה, תימסר הודעה לשירות הוטרינרי העירוני, ובעל החיים הנושך יוסגר בתחנה לתצפית כלבת ממשלתית.

במשרד הבריאות יוחלט על המשך הטיפול.

תצפית על בעל חיים שנשך

התצפית נועדה לקבוע באם הכלב או בעל החיים הנושך אומנם נגוע בכלבת או שמא נשך מכל סיבה אחרת. הכלב מובא לתחנת בידוד לצורך התבוננות ותצפית למשך 10 ימים. אם הכלב מת בתקופת המעצר ובדיקה מוחית של הכלב מאשרת כי אכן מת מכלבת או חושד הרופא הווטרינר כי הכלב בתצפית מראה סימנים קליניים של המחלה יועבר מידע זה ללשכת הבריאות ולרופא המטפל באדם הנשוך ובמקרה הצורך אף ינקטו צעדים רפואיים בהתאם. הבידוד לצורך תצפית כלבת חייב להיות בתנאי בטיחות מרביים מכיוון שחיות החולות בכלבת מסוגלות לפרוץ בכוח רב כל גדר ומחסום ולרוץ בטרוף למרחקים ארוכים תוך שהם תוקפים ונושכים כל מי שנקלע בדרכם. בגלל סיבה זו אין החוק מתיר תצפית כלבת מחוץ למאורת הבידוד הציבורית.