נזכור

עדי נולדה בבי"ח רמב"ם ב-2.11.1985, תינוקת קטנטונת ורזונת שהתפתחה לילדה יפה וחייכנית. עדי למדה בבי"ס יסודי "קדימה" עד כיתה ו', המשיכה בחט"ב "אפק" ומכתה י' למדה בחטיבה העליונה אורט קרית ביאליק. עדי אהבה מאוד את תחום האופנה ולכן בחרה ללמוד מקצוע זה. היא אהבה את תחום היופי והאסטטיקה והקדישה לבני המשפחה זמן רב לסידור השיער וטיפוח הפנים. עדי היתה ילדה יפה מאוד גם בפנימיות וגם בחיצוניות. לא פעם הציעו לה לעבוד בתחום הדוגמנות. היא סירבה כי לא אהבה להתבלט והיתה מאוד צנועה באופייה. עדי אהבה לעודד ולעזור לכל מי שהיה זקוק לכך. "איבדתי דבר יקר מאוד שקשה לי להתמודד עם האובדן הזה". עדידוש היה שם החיבה של עדי.

עדי התגייסה בפברואר 2004 לצה"ל במטרה לתרום בגדול למדינה. עדי היתה נחושה בדעתה להיות לוחמת בצבא למרות כל התנגדויותי. תמיד אמרה לי - "אמא, אני רוצה ללכת בעקבות סיון אחותי ששירתה גם ביחידה קרבית בחברון". "עדי היתה חייכנית, שקטה ואהודה על חבריה" כך סיפר סגן תומר ווינטראוב, מפקד פלוגת קרקל בבסיס האימונים של חטיבת גבעתי ומפקדה של עדי. עדי הצטרפה לגדוד מתוך נחישות להיות לוחמת, מה שמעיד על מוטיבציה גבוהה. "היתה לה היכולת להיות לוחמת מצוינת", הוסיף ווינטראוב. עדי הספיקה להגשים את חולמה בצבא זמן מועט. הגורל קטע לה עוד כמה חלומות שתיכננה להגשים עם חברותיה הטובות, לסיים את שרותה הצבאי כלוחמת וליסוע לטיול בתאילנד, ללמוד ועוד... עדי היתה בחופשת מחלה מספר ימים ובערב חג השבועות אמרה לי: "אמא, אני יוצאת היום לרקוד במועדון עם חברים שלי ואני אחזור עם כוחות חדשים לבסיס".

עדי יצאה כפי שתיכננה ביום זה, רקדה ונהנתה מאוד עם חבריה ובדרכה לכיוון הבית מצאה את גורלה המר. עדי נהרגה בתאונת דרכים קטלנית בצומת וולקן ולא חזרה אלי יותר. וזה קרה ב-26.5.2004. השאירה הורים ושתי אחיות, סיון ודניאלה ומשפחה חמה ואוהבת.

יהי זכרה ברוך !