נזכור

ב-1936 כשקלאוס נולד, הנאצים היו בשלטון ולא הייתה ולא הייתה כבר אפשרות ליהודי ברלין ללדת בבית חולים ולכן נולד בבית ע"י רופא פרטי. מייד לאחר לידתו עזבו הוריו את גרמניה והצליחו להימלט ולהיכנס לאיטליה. יחד עם הסבא והסבתא מצד האם ואחיו דוד (היינץ) המבוגר ממנו ב-3 שנים. הם שהו באיטליה עד 1939 ואז נשלח אחיו הגדול לישראל לבקשת בני משפחה ששהו בארץ כי חשבו שללא ילדים קל יהיה יותר להורים לשרוד את המלחמה. האח שהיה היחידי שקיבל סרטיפיקט נשלח ארצה בגיל 6 ונמסר באניה למשמרתם של שני סטודנטים שהיו על האניה וכשהגיעו לארץ נמסר לידי המשפחה. כעבור מס' חודשים הצליחו הסבא והסבתא להגיע לישראל עם קלאוס שהיה אז כבן שלוש. הילדים גדלו אצל המשפחה בארץ וההורים נשארו באיטליה כי לא קבלו אישור עלייה ועברו שם את כל מוראות המלחמה.

בתום המלחמה נמצאו ההורים ובשנת 1947 חזרו הילדים עם סבם לאיטליה לפגוש את ההורים הביולוגיים. הפגישה היתה קשה מאוד וטראומטית. הילדים אשר גדלו אצל המשפחה בארץ זכו לחיי משפחה נורמליים ולרמת ולרמת חיים גבוהה יחסית - נאלצו בשובם לאיטליה להתמודד עם הורים ביולוגיים שלא היו מוכרים להם, עם עוני ורמת חיים ירודה ביותר. הילדים שהתגעגעו לעברם בישראל התחילו להציק להורים לעלות לישראל, דבר שלא היה בכוונת ההורים לעשות מלכתחילה, אלא חשבו לנסוע לארה"ב. בשנת 1949 עלו כולם לישראל באנייה "גלילה".

המשפחה התמקמה בקריית ביאליק ומהיותה מחוסרת כל - שכרה צריף בכפר ביאליק כמקום מגורים. קלאוס נשאר עם הוריו, הקשר עם אחיו שעזב בינתיים לקיבוץ היה רופף בגלל המרחק. הוא עבד בעבודות מזדמנות עד לגיוסו בתאריך 16.6.1956 וסיים את השרות ב - 14.12.1955.

ב - 8.4.1956 התגייס למשטרת ישראל למשמר הגבול. נפל בעת מילוי תפקידו ב-י"ט באב תשי"ז, 16.8.1957 ונקבר בקריית ביאליק.