קרית ביאליק ציינה את יום השואה והגבורה
עצרת הזכרון לשואה ולגבורה בקרית ביאליק נערכה ביום רביעי, ערב יום השואה, במרכז ע"ש דני זק לחינוך, תרבות ואומנות, במעמד ראש העיר, אלי דוקורסקי; המישנה לראש העיר, יוסי דואק; חברי מועצת העיר; יו"ר יד לבנים, אורה זק; בכירי העירייה ועובדיה, אישי ציבור, תושבים רבים ותלמידי בתי הספר בעיר.
תלמידי החטיבה העליונה של קרית החינוך אורט ביאליק הכינו את הטקס המרגש שכלל קטעי שירה וקריאה, ורד מונצ'רש ריגשה בשיר "היידישע מאמע", החזן אפרים ברנשטיין נשא תפילת "אל מלא רחמים".
ראש עיר שהצטרף למשלחת תלמידי אורט קרית ביאליק במסע לפולין תיאר בנאומו את הרגשתו במהלך המסע: "יחד עם התלמידים, המורים, ההורים והמלווים, הלכתי חרש במסלול המצמרר של יער לופוחובה. הצטמררתי בכיכרות השילוחים בוורשה, בקראקוב וברדומסקו. חשתי את האימה בגטו ורשה. נדהמתי מן השינאה והמשטמה שהובילו אל טבח היהודים בעיירה קילצה. חוויתי את תחושת המחנק בדירת המיסתור בצנסטוחובה וברכבת המוות שחנתה ברציף בלודז' ברדגאסט. גם אני הזלתי דמעה, כמו כולם, לנוכח סיפורי הזוועה המשתקים ששמענו בבלוק 19, במחנה הנשים B באושוויץ בירקנאו. קשה היה להשתחרר מן המראה האיום של רבבות הנעליים, המשקפיים, קצובות השיער, הפרוטזות, המזוודות המיותמות והטליתות הקרועות במחנה אושוויץ 1.
"חובה עלינו לספר את סיפורם ולתעד את עדויותיהם של ניצולי השואה החיים בקרבנו. רבים מהם נוצרים עד היום בלבם את התופת שחוו ומתקשים ואף אינם מעוניינים לספר על האימה בה חיו. בראשית ימיהם במדינת ישראל התביישו לספר סיפורם, הם חשבו שמי שלא היה שם לא יבין ושמא ילעגו להם ולילדיהם. כל מה שרצו היה להיות כמו ילידי הארץ. רבים מהם, לעת זיקנה, החלו משחררים רסיסי מידע. הניצולים הולכים ומתמעטים חיים במציאות של שנת 2012, אולם במחשבותיהם הם חוזרים וחיים את העבר. אין חולק, שמסלול חייהם היום מושפע מכל שאירע בעברם. עברו עשרות בשנים מאז. אף על פי כן, נשארה פינה נסתרה אי שם עמוק, שממנה מתפרשת תוגה, משא חייהם הכבד מדריך אותם בשארית חייהם.
"אני נסעתי לפולין כדי לזכור ולא לשכוח. לזכור את הכל ודבר לא לשכוח. נסעתי לשם כדי לשמוע את תקיעת השופר המהדהדת במחנה טרבלינקה. נסעתי לשם כדי לראות את דגל ישראל מתבדר לו ברוח במחנה מיידאנק ולשמוע את שירת התקווה מתנגנת ומרעימה בעוז במחנה אושוויץ. נסעתי לפולין עם תלמידי עירנו כדי לשמוע את הזעקה "עם ישראל חי". נסעתי לשם כדי לומר לנאצים ולממשיכיהם: ניצחנו, מדינת ישראל קמה והיא עובדה קיימת. מהרי האפר שלכם קמה לה מדינת העם היהודי ונצח ישראל לא ישקר, לעולם לא ישקר".
באדיבות: "חדשות חיפה והצפון".