קריית ביאליק התייחדה עם זכר ששת המיליונים

ראש עיריית קריית ביאליק, אלי דוקורסקי, נשא דברים בטקס המרכזי ליום השואה והגבורה תשע"ד: "רבים מקורבנות השואה לא השאירו אחריהם לא שם ולא זכר. החיה הנאצית טרפה אותם ואת סיפורם האישי, ואין מי שיספר את סיפורגבורתם. חובה עלינו לספר את סיפורם שלהם ושל ניצולי השואה החיים בקרבנו. רבים מהם נוצרים עד היום בלבם את התופת שחוו ומתקשים לספר על האימה בה חיו".

עיריית קריית ביאליק, 29.04.14

בטקס מרכזי ומרגש ליום השואה והגבורה תשע"ד שהתקיים השבוע (א') במרכז דני זק בקריית ביאליק, התייחדה העיר קריית ביאליק, תושביה ופרנסיה עם ששת מיליוני היהודים שנספו בשואה. במעמד נטלו חלק ראש עיריית קריית ביאליק, אלי דוקורסקי, סגן ראש העיר, יוסי אזריאל, המשנה לראש העיר, יוסי דואק, מנכ"ל העירייה, עזרא חכם, חברי מועצה, משפחות שכולות, ניצולי שואה, תלמידים, מנהלי בתי ספר, תושבים וחברי המנגנון העירוני.

ראש עיריית קריית ביאליק, אלי דוקורסקי, נשא דברים ואמר: "בחג פורים האחרון, על אדמת פולין, הרכנתי ראש, יחד עם משלחת תלמידי והורי בית הספר התיכון שלנו, בפני זכרם וכבודם של ששת המיליונים מבני עמנו שנטבחו בשואה על ידי הנאצים ועוזריהם. יחד שחזרנו על אדמת פולין את צעדת המוות. עמדנו חרש בכיכר השילוחים בקראקוב ליד בית המרקחת של פינקביץ'. בסמוך, התרגשנו למצוא על קיר בית החרושת "שינדלר" את תמונתו של רומן וולפיילר ז"ל, שלימים היה תושב קריית ביאליק, שחייו ניצלו בזכות העבודה שסיפק לו חסיד אומות העולם אוסקר שינדלר ז"ל".

דוקורסקי: "מידי שנה פוחת מספרם של ניצולי השואה החיים בקרבנו אבל במקביל גובר הצימאון לשמוע את סיפורם. זיכרון השואה הוא פסיפס של אלפי סיפורים, סיפורים קטנים ואישיים. כזהו סיפורו של מאיר לויטנוס, תושב הקריה ששרד את השואה. במהלך ביקורנו בפולין, אליו יצא עם רעייתו, לביאה, בנו רוני ונכדו עמית, שלושה דורות יחדיו, סיפר לנו את סיפורו המצמרר בקול נשנק מבכי. בעוד אמו, הוא ואחותו, חיה מירל'ה, נמלטים מהקלגסים הנאצים, אבדה אחותו באחת הסמטאות ומאז נעלמו עקבותיה, איך באקראי למד כי חייל נאצי ירה למוות באביו ובאחיו. מאיר ואמו היו כחיות נרדפות שנמלטות מידי הנאצים. הם שרדו ונשארו בחיים ב עזרת נוצרים חסידי אומות העולם, שסיכנו את חייהם וחיי משפחותיהם כדי להצילם. חודשים על גבי חודשים, הסתתרו בעליות גג מטונפות, באסמים בין ערימות הקש, בדירי חזירים ומתחת לחדרי המדרגות ששימשו להם מסתור לצד מקקים ותרנגולות.

"איפה האישה עם הילד?" שמע את צרחות החיילים הגרמנים שבאו וחיפשו אותם. הילד הקטן ידע כי קולו עלול להסגיר אותם לידי המרצחים ולחרוץ את גורלם. לכן השפה היחידה שדיבר הייתה שפת השתיקה. מאיר הקטן חי חיי בלהות, חיים בלי תקווה. ילד המקנא בפרפרים ובציפורים שהתעופפו בחוץ חופשיות. איך עמד ילד כה קטן בטלטלה המתמשכת? איך שמר על צלם אנוש? הוא נעזר בסוודרים ישנים אותם פרם וסרג כל פעם מחדש וכך העסיק עצמו ושמר על רוחו".

דוקורסקי הוסיף: "רבים מקורבנות השואה לא השאירו אחריהם לא שם ולא זכר. החיה הנאצית טרפה אותם ואת סיפורם האישי, ואין מי שיספר את סיפור גבורתם. חובה עלינו לספר את סיפורם שלהם ושל ניצולי השואה החיים בקרבנו. רבים מהם נוצרים עד היום בלבם את התופת שחוו ומתקשים לספר על האימה בה חיו. יש ביניהם שלעת זקנה, החלו משחררים רסיסי מידע. הניצולים ההולכים ומתמעטים חיים במציאות של שנת 2014, אולם במחשבותיהם הם חוזרים וחיים את העבר. אין חולק, שמסלול חייהם היום מושפע מכל שאירע בעברם. עברו עשרות בשנים מאז. אף על פי כן, נשארה פינה נסתרה אי שם עמוק, שממנה מתפרשת תוגה המדריכה אותם בשארית חייהם. אנחנו נסענו לפולין כדי להיות אנשי העדות של מחר, להיות אלה שיזעקו את זעקת הקורבנות, גם כשאחרון הניצולים כבר לא יהיה בין החיים.

ראש העיר סיים את דבריו ואמר: "נסענו לפולין כדי לומר לנאצים וממשיכיהם: ניצחנו. מהרי האפר של הנרצחים קמה לה מדינת ישראל, מצבה חיה לששת מיליוני אחינו ואחיותינו, נשמור עליה כחומת המגן של העם היהודי לנצח נצחים".

מסכת בביצוע תלמידי החטיבה העליונה של קריית החינוך "אורט קריית ביאליק" הוגשה במקצועיות וריגשה עד דמעות את קהל המשתתפים. תפילת אל מלא רחמים נאמרה מפי הרב אפרים ברנשטיין.

500 תושבים נטלו חלק בטקס בהם משלחת בני נוער מהעיר היידלברג בגרמניה המתארחים אצל תלמידי כיתות י' "מקריית החינוך אורט קריית ביאליק".

לקריאת נאום ראש העיר בעצרת המרכזית ליום השואה והגבורה תשע"ד - לחצו כאן